<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן ר"ל</h1>
<h2>דף יב:</h2>
שאלת מקוה שרצו לנקותו והוציאו כל המים בכלים, ובידוע שנפלו מן הכלים מן המים שבהם לתוך המקוה, ונגבו אותו היטב בספוג ולא נשאר בו שום גומא אלא שנשאר הקרקע לח וטופח על מנת להטפיח, ואחר כך פתחו [ה]מקורים ונתמלא מים, היפסל מחמת שנשאר בו טופח על מנת להטפיח או לא. תשובה איני רואה בזה שום פסול מכמה טעמים. חדא שאין מים שאובים פוסלים את המקוה בין בתחלתו בין בסופו בפחות משלשת לוגין, דקיימא לן כחכמים דפליגי עליה דרבי אליעזר בפרק שני של מקואות [מ"ד], דתנן התם רבי אליעזר אומר רביעית מים שאובים בתחלה פוסלין את המקוה ושלשה לוגין על פני המים וחכמים אומרים בין בתחלה בין בסוף שיעורו בשלשת לוגין. ודוקא שהתחיל השני עד שלא פסק הראשון וכן השלישי עד שלא פסק השני. ולפיכך בידוע שאין בטופח זה שלשה לוגין (מדלי אחד) שהן שמונה עשר ביצים. ועוד דמן הסתם (לא נפלו שם שלשה לוגין) בטופח זה יש מן המים שמן המקוה ואין הכל מן השאוב. ולא עוד אלא שאפשר דכל מה שנפל שם מן השאובים יצא בדלי ומה שנשאר שם טופח היה ממי המקוה [והוה ליה ספק בדרבנן, דפסול מקוה בשאובים של ג' לוקין דרבנן הוא לכולי עלמא, והוי ספק דרבנן ולקולא. ואפילו היה רוב מקוה כשר ומיעוטו שאוב אינו פסול דאורייתא, כדמוכח ביבמות פרק הערל (פ"ב ע"ב) גבי נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו וכן בתוספ']. ועוד דמן הסתם לא נפלו שם שלשת לוגין מדלי אחד ולא משנים ושלשה, וכל שנפלו שם ביתר משלשה כלים נראה דאינן פוסלים. לפי ששנינו בפ"ק דתמורה [י"ב ע"א] ואין המים שאובים פוסלים אלא לפי חשבון, ואוקימנא לפי חשבון כלים דאמרינן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן שאובה שהמשיכה כולה טהורה כמאן כרבנן ואי כרבנן מאי אלא לפי חשבון, ואוקימנא אמר רב פפא לפי חשבון כלים ויוסף בן חוני הוא דתניא שלשה לוגים מים שאובין שנפלו למקוה בין בשנים ושלשה כלים בין בארבעה וחמשה כלים פוסלין את המקוה יוסף בן חוני אומר בשנים ושלשה כלים פוסלין בארבעה וחמשה לא פסלו המקוה. ונראה דקיימא לן כיוסף בן חוני דסתם מתניתין כוותיה. ואף על גב דהוא מחלוקת בברייתא, סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא לא קיימא לן כמחלוקת דברייתא [דאי רבי לא שנה ר' חייא מנין לו וכדאמרינן בפרק החולץ (יבמות מ"ב ע"ב)]. וכיון שכן הוא הוה ליה ספק ספיקא ואפילו בדאורייתא אזלינן בה לקולא, וכל שכן בשאובה דרבנן, דאפילו כולה שאובה אינה אלא מדרבנן וכדדייקי שמעתא טובא. [ומה שאמרתי, אפילו במקוה מים שירדו שם ממי גשמים, וכל שכן במקוה של מעיין, שיש לומר בו עוד טעמים להכשיר].
מ"ד] מכלי אחד משנים ושלשה מצטרפין מארבעה אין מצטרפין בעל קרי החולה שנפלו עליו ט' קבין מים וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין מכלי אחד מב' ומג' מצטרפין ומד' אין מצטרפין במה דברים אמורים בזמן שהתחיל השני עד שלא פסק הראשון ובזמן שלא נתכוון לרבות אבל אם נתכוון לרבות אפילו קורטוב בכל השנה מצטרפין לג' לוגין
שאלתם מקוה שנקוו שם מים מן המעין ולא נפסק המעין, שבאו לנקותו מטיט ורפש שבתוכו, והוציאו המים בדלי ונופלים מן הדלי לעתים יותר מלוג עד שיפלו שם ג' לוגין או יותר מב' או ג' כלים, במה יוכלו לנקותו ושלא יחושו שלא יפסלו אותו המים השאובים שיפלו שם מן הדלי.
תשובה כל מקוה שנעשה אפילו מן הנוטפין, כל שיזהרו שלא יפלו שם שלשה לוגין משנים ושלשה כלים אינו נפסל בכך, ואף על פי שנפל שם ג' לוגין מארבעה וחמשה כלים, כדתניא בפ"ק דתמורה [י"ב ע"ב] שלשת לוגים שנפלו למקוה בין בשנים ושלשה כלים בין בארבעה וחמשה כלים פסלו את המקוה יוסף בן חוני אמר בשנים ושלשה כלים פסלו את המקוה בארבעה וחמשה כלים לא פסלו את המקוה, וקיימא לן כיוסף בן חוני, דאוקימנא התם סתם מתניתין [שם ע"א] דאין המים השאובים פוסלים המקוה אלא לפי חשבון כוותיה דר"ל לפי חשבון כלים, ועוד דאיכא סתמא אחרינא כוותיה בפ"ג של מסכת מקואות [מ"ד] [כמו שאכתוב בסמוך. ודוקא בשהתחיל השני עד שלא פסק הראשון, וכן שהתחיל השלישי עד שלא פסק השני, כמו ששנינו בפרק ג' של מקואות
